31 Jan מסלולים רגליים בפירנאים

מאת: גיא רייפנברג

מבוא

מאז המפגש הראשון שלי עם הפירנאים, הספקתי לחצות את ההרים הנפלאים האלו באופנוע, בג’יפ, על סוס ואפילו בכדור פורח, אך ההיכרות האינטימית ביותר היא כמובן ברגל. הפירנאים מציעים שפע כמעט בלתי נגמר של מסלולי הליכה, בכל דרגות הקושי. גם בחודש של הליכה לא נוכל לראות את הכל. הפעם אני רוצה להציע מספר מסלולים קצרים וקלים, במרחק לא גדול מברצלונה, המתאימים גם למשפחות עם ילדים.

כל זה התחיל ב…

אומרים שהדברים הטובים בחיים קורים במקרה. מבחינתי, כשמדובר בפירנאים הדבר בהחלט נכון. ההיכרות שלי עם מסלולים בפירנאים החלה לפני כ- 13 שנה, במהלך טיול אופנוע באירופה. האמת שהפירנאים אפילו לא היו בתכנון. המטרה הייתה להגיע לנורד-קאפ, בקצה הצפוני של נורבגיה. חברתי אז ושותפתי לטיול גילתה רוח ספורטיבית יוצאת מגדר הרגיל וסבלנות מרובה לשיגעון שלי, אך שלושה שבועות של גשם בלתי פוסק וימי רכיבה קפואים לחלוטין בנורבגיה הצליחו למתוח את סבלנותה עד הגבול. כאלפיים קילומטר מהמטרה היא הודיעה לי שעד כאן – הגיע הזמן לעשות סיבוב פרסה ובמחילה מכבודי לחפש יעד מעט חמים יותר.

אותו ערב (אני במצב רוח עגמומי מעט, מיטל במצב רוח מצונן מעט) פתחנו באוהל את מפת אירופה ולאור העששית חיפשנו יעד חדש. אז מה בעצם יש בדרום? ביוון ואיטליה כבר היינו, הרפובליקות לשעבר של יוגוסלביה היו עדיין עסוקות בסיום המלחמות ביניהן – אז מה נשאר? אה, ספרד. באותם ימים ספרד נקשרה אצלי לפלמנקו, מלחמות שוורים וחופשות בטן גב על החוף. למיטל היעד נראה אידאלי, אני לא ממש התלהבתי, אך אז נפלו עיני על אותה רצועת הרים צרה המפרידה בין צרפת לספרד – רכס הרי פירנאים. האמת שממש לא היה לי מושג מה יש שם, אבל לשם היה איזה צלצול אקזוטי ומבחינתי הרים היכן שלא יהיו זה תמיד טוב. כך נולדה לה פשרה – ניכנס לספרד דרך הפירנאים ונחצה אותם מזרחה, כשהמטרה היא להגיע לברצלונה וחופי קוסטה בראווה. אני מקבל עוד קצת הרים ומיטל קצת שמש וחופים.

עבור רוב האנשים, המפגש הראשון עם ספרד מתרחש בברצלונה או מדריד. המפגש הראשון שלי עם ספרד היה דווקא באחד החלקים הפחות ספרדיים שלה – הפירנאים באזור עמק אראן. למרות 13 השנים שעברו מאז, אני עדיין זוכר את אותו רושם מהמם שהשאירו עלי ההרים הללו. הייתה זו אהבה ממבט ראשון.

מאז אותו טיול המשכתי לטייל בעוד הרבה מקומות נפלאים בעולמנו, אך משהו תמיד משך אותי לחזור לרכס הפירנאים. לפני כ-7 שנים אף עברתי לגור בברצלונה והפכתי את האהבה לטיולים בפירנאים למקצוע. אז הנה ככה במקרה לחלוטין וללא כוונה הגעתי למקום שבו אני חי, לא מעט בזכות רצונה של מיטל לטייל במקום שבו לא צריך להמתין כל בוקר שהקרח על הכביש יפשיר. מיטל, אם את במקרה קוראת שורות אלו, אני חושב שמעולם לא הודיתי לך כמו שצריך – אז הנה אני מנצל את המקום לומר לך המון תודה!

סוד קסמם של מסלולים בפירנאים

טוב, אז אחרי שהסברתי שאני פה רק במקרה, אנסה להסביר את סוד קסמם של מסלולים בפירנאים. ישנם בעולם הרים גבוהים מהם, ישנם מקומות נידחים ואקזוטיים יותר, אך אין עוד מקום בעולם שיכול להציע את השילוב הנדיר של חבל ארץ זה. הגיוון בנופים הוא אדיר. לפעמים במהלך יום אחד ניתן לעבור בין אזורים כל כך שונים, שההרגשה היא כאילו עברנו מארץ לארץ. מה שתראו בפארק הלאומי אָגְוָואסְטוֹרְטֶס (Aigüestortes) אינו מזכיר ואינו דומה למה שתראו בפארק אורדסה (Ordesa), ומה שתראו בצד הצרפתי של הרכס שונה לחלוטין מהצד הספרדי. ההרים, הסלעים והצמחייה, משתנים ללא הרף, גם ממקום למקום וגם בזמן – כל עונה מציעה לבוש אחר להרים והשינוי ניכר משבוע לשבוע. הפירנאים תמיד משתנים, תמיד מפתיעים. עד היום איני יכול לומר איזו עונה אהובה עלי ביותר – הלבן של החורף, התפרצות המים האדירה של האביב, הפרחים הרבים של הקיץ או צבעי השלכת בסתיו. בכל עונה יש לפירנאים מה להציע.

הגיוון ממשיך גם לנוף האנושי. בחבל ארץ שאורכו כ-450 ק”מ ורוחבו המרבי כ-150 ק”מ, יושבים קטלנים, באסקים, אראנזים, אראגונזים ואוקיטנים. לעיתים באותו היום תוכלו לשמוע את השפות של כל אחד מהעמים הללו, ובנוסף על כך ספרדית וצרפתית. הארכיטקטורה משתנה מכפר לכפר וגם המטבח. ישנם מאכלים טיפוסיים לכל אזור הפירנאים, כאשר כל אזור מכין את הגרסא המקומית שלו, אך ישנם גם מאכלים שתוכלו למצוא רק בעמק אחד בלבד.

איך שלא נסתכל על זה הגיוון הוא אדיר. אך לדעתי סוד הקסם של מסלולים בפירנאים הוא בניגוד החד בין כרי הדשא הירוק ופלגי המים הרבים לבין פסגות הגרניט המשוננות המזדקרות מעלה, בין הנוף הפסטורלי למצוקים ולסלעים החשופים. קיימת איזו פראיות בהרים האלו, שכמו אומרת למטיילים: אתם מוזמנים ליהנות מאיתנו אבל לעולם לא תוכלו לכבוש אותנו. את העוצמה של ההרים האלו לא אוכל להעביר, לא במילים ולא בתמונות – כשתהיו תבינו…

טיולי ג’יפים בפירנאים – מידע נוסף
טיול לספרד עם הילדים – מגוון אטרקציות!

הר מונטסראט ופסל המדונה השחורה

המסלול הראשון שאציע כאן הוא דווקא לא בהרי הפירנאים, אבל בדרך אליהם, באחד האתרים המפורסמים ביותר של קטלוניה – הר מונטסראט (Montserrat), כ-45 דקות נסיעה מברצלונה. למקום ניתן להגיע ברכב או ברכבת היוצאת במברצלונה, ואכן רבים מהמבקרים בעיר מגיעים לביקור בהר. הר המונטסראט, או “ההר המשונן”, מפורסם בזכות התצורות הגיאולוגיות המיוחדות שלו ובזכות הבזיליקה של המנזר הבנדיקטי, מקום מושבה של המורניטה – פסל המדונה השחורה של המונטסראט.

עם כל הכבוד לבזיליקה, למנזר המרשים ואפילו לגברת השחרחורת היושבת בכלוב מפואר בתוך הכנסייה, נראה לי עצוב ואף מוזר שהרבה מהמבקרים במקום אצים רצים לראות אותה ולשמוע את מקהלת הילדים של הכנסייה ושוכחים שהסיבה העיקרית לביקור הוא ההר. הרי בסופו של דבר זה לא שההר הוקם לכבוד הכנסייה והפסל – הכנסייה הוקמה שם מכיוון שההר הזה כל כך מיוחד.

כשתגיעו לביקור במונטסראט הניחו להמוני התיירים שמגיעים לרחבת המנזר, עוצרים לרגע להצטלם על רקע ההר ואצים רצים לכנסייה לראות את הפסלון של המדונה. מאזור הרחבה הגדולה שמתחת למנזר (ממול לחנויות המזכרות ומסעדת המזון מגעיל) עולה פוניקולר לאזור הגבוה של ההר. בדרך כלל גם כשאזור המנזר עמוס וצפוף בתיירים, צליינים ומוכרי גבינות (גבינות מעולות דרך אגב), ברגע שתגיעו למעלה תתקלו במעט אנשים, אוויר צלול נופים ושקט.

ביציאה מהפוניקולר מספר מדרגות העולות לרחבה קטנה המשקיפה על העמק למרגלותיכם. הדרך מימינכם (כשגבכם אל הפוניקולר) ממשיכה בהר ומגיעה למספר קפלות קטנות ותאי התבודדות של נזירים. המסלול הזה מעניין אך הפעם אתמקד במסלול השני הקצר יותר – הדרך שמשמאלכם.

מהרחבה שמאלה הדרך תעלה בעלייה קצרה מאוד, שבסיומה תצפית על העמק מהצד השני של ההר. לאחר שעצרנו לצילומים אנחנו מתחילים בירידה – מנקודה זו השביל יורד כל הזמן מטה ובקטעים התלולים יותר הוא מצופה בטון. הדרך מציעה שלל נופים, ריחות של הצומח ומבט מקרוב על סלע הקונגלומרט (תלכיד) האחראי לתצורות הייחודיות של ההר. סיום הדרך הוא ממש ליד נקודת היציאה התחתונה של הפוניקולר.

קצת לפני סוף השביל קפלת אבן קטנה ומייד לאחריה פיצול ימינה. השביל הימני מוביל לצלב גדול, הממוקם על מצוק אדיר הבולט החוצה מההר. אין הכוונה לנסות להמיר אתכם לנצרות – זו פשוט נקודת תצפית עוצרת נשימה. לאחר התצפית חוזרים לשביל הראשי וממשיכים לכיוון רחבת המנזר. ממש בקצה, לפני סיום, בינות לפסלים אחרים תוכלו להבחין בפסלו של פבלו (או בשמו הקטלני פאו) קזאלס, הצ’לן המפורסם שהפך סמל המאבק הלאומי של קטלוניה בתקופת הדיקטטורה של פרנקו.

למי מתאים: המסלול כולו אורך כשעה. מלבד מספר נקודות תלולות מעט (אך בדרך סלולה) אין בו כל קושי וניתן לבצע אותו בכל עונה.

לפני שמתקיפים אותי – כן אני יודע שהמונטסראט זה עוד לא ממש פירנאים, אך זוהי נקודה שבה עוצר כמעט כל מי שמטייל בפירנאים ונראה לי חבל שתחמיצו את המיטב שלו.

קאפ דה קראוס בקוסטה בראווה

הנקודה הבאה עליה אני מעוניין להמליץ היא שמורת קאפ דה קְרֶאֻוס Cap de Creus), שפירושו “מפרץ הצלבים”.

רוב התיירים המגיעים לחופי קוסטה בראווה לנים ברצועת חוף דרומית לה, הנקראת קוסטה מרסמה (Costa Maresme). אם הם כבר באמת מגיעים לקוסטה בראווה, אז לרוב הם יגיעו לאזורים כמו יורט דל מאר ( Lloret de Mar) וטוסה דל מאר ( Tossa De Mar). אם הרעיון שלכם ליעד חופשה הוא אלפי בריטים בדרגות צלייה שונות, המכסים את החוף כך שלא רואים את החול – יורט זה המקום בשבילכם. טוסה הוא לפחות כפר יפה, לחופו של מפרץ, בינות למצוקים האופייניים לקוסטה בראווה, אך גם הוא נוטה להיות צפוף בשיא הקיץ ועדיין לא מהווה את השיא של קוסטה בראווה.

בכדי ליהנות באמת ממה שיש לרצועת חוף זו להציע, יש להמשיך עוד מעט צפונה, לעבור את מפרץ רוזס  Golf De Roses  וכפר הדייגים קאדאקס Cadaques (ניתן לעצור בכפר היפה, לצאת לשיטוט קצר בסמטאות ואם תרצו רק טעימה קטנה ולא מאמצת מנופי האזור, הליכה קצרה דרומה לאורך המפרץ תביא אותכם לאזור של מצוקים וסלעים הגולשים לים. במקום מספר שבילי הליכה קצרים, שניתן לסייר בהם, או סתם למצוא פינה מוצלת המשקיפה למפרץ ולבתי הכפר הלבנים. הכפר והאזור שימשו השראה לאומנים רבים ובייחוד לסלבדור דאלי, שביתו המשמש כמוזיאון נמצא בכפר פורט ייגט (Portlligat.) הסמוך.

עד כאן זו רק טעימה מקוסטה בראווה – הדבר האמיתי נמצא עוד קצת בהמשך. בכניסה לכפר קאדאקס נגיע לכיכר, נקיף אותה שמאלה ונמשיך בכביש צר לעבר קאפ דה קראוס. הכביש עצמו עובר בנופים מרהיבים ומציע תצפיות, הן לצד הספרדי של החוף והן לצד הצרפתי. התחנה הסופית של הכביש, הקצה, הסוף… הכביש מגיע לנקודה הצפון-מזרחית ביותר של ספרד ושם הוא מסתיים יחד עם חצי האי האיברי.

במקום זה נמצא המגדלור המזרחי ביותר של ספרד וכאן מסתיימים הפירנאים ונשברים לתוך גלי הים התיכון. מכל עבר אנו מוקפים בנוף של מצוקים משוננים הנופלים לים וביניהם נחבאים מפרצונים קטנים. אין ספור שבילים מתפתלים לאורך המצוקים ויורדים לחוף, וניתן לסייר בהם בנחת ולסיים בטבילה במים. ליד המגדלור ישנה מסעדה המתמחה בצירוף המוזר של דגים ומאכלים הודיים. אין לי מושג איך הם בחרו דווקא בשילוב הזה, אבל הדגים שהם מגישים טריים ומעולים ומאכלי הקארי השונים לא רעים בכלל. אם במקרה, ביום הביקור שלכם במקום מגישים דג ים אפוי במלח – לכו על זה! מעדן טיפוסי לאזור ומאוד מומלץ.

טיפ של צלמים: מי מכם שבונה על תמונות רומנטיות של המגדלור על רקע השקיעה, זכרו שעקב טעות בתכנון השמש כאן אינה שוקעת בים (שנמצא ממזרח) אלא בהרים. אל תוותרו על קאפ דה קראוס רק בגלל זה – בימים של עננות, קרני השמש האחרונות מאירות על העננים שמעל הים וצובעות אותם בגווני אדום וורוד עזים. אולי לא רומנטי כמו שקיעה, אבל עדיין מרהיב – ניתן לזה חצי רומנטי.

למי מתאים: המסלול נמשך בין חצי שעה ועד שעתיים (לא כולל זמני טבילה בים), תלוי כמה תרצו לשוטט באזור, ומתאים לכל המשפחה, בכל ימות השנה.

רכבת לעמק נוריה

למסלול הבא שלנו נתקדם מערבה, לאורך הפירנאים, לכיוון עמק נוריה (Vall de Núria).

חשבתם פעם מה קורה עם דברים ששכחתם בשטח? מסתבר שיכולים לקרות דברים מעניינים…

אדם בשם ג’יל, שלאחר מותו הפך לקדוש סנט ג’יל פטרונם של הרועים, חי בעמק נוריה בשנת 700 לספירה. לאחר 4 שנים שעברו עליו בנעימים, הוא נאלץ לברוח מאימת המוסלמים, אך בחיפזון המנוסה השאיר מאחוריו פסל עץ של הבתולה, צלב, סיר ופעמון. החפצים התגלו בערך במאה ה-10, המקום הפך לקדוש ובמרוצת השנים אף נבנו בו מנזר, כנסייה, קפלה ומרכז מבקרים (מכוער להדהים). בקיצור אם לא ידעתם עד עכשיו למה אסור להשאיר דברים בשטח – אז הנה התשובה.

הבתולה מנוריה מקושרת עם פוריות. מאמינים שאשה שתצמיד ראשה לסיר של ג’יל הקדוש ותצלצל בפעמון תהיה ברוכת ילדים. אני לא משוכנע בבסיס המדעי מאחורי אמונה זו, אך אולי שווה לנסות – הסיר נקי כך שלהזיק זה לא יכול…

ההגעה לעמק נוריה אינה אפשרית ברכב. מהעיר ריבס דה פרסר (Ribes de Freser) עולה “רכבת הקרמיירה” (רוכסן) המפורסמת של העמק, עד לתחנה הסופית ליד מרכז המבקרים. הרכבת נקראת כך מכיוון שכדי לעלות במעלה התלול היא נעזרת בגלגל שיניים, הנע לאורך מרכז המסילה, המזכירה בצורתה רוכסן.

אני ממליץ לא לקחת את הרכבת מריבס, אלא להמשיך עם הרכב במעלה העמק, עד לכפר קרלבס (Queralbs), שהוא הנקודה הגבוהה ביותר אליה ניתן להגיע עם רכב. מעט לפני הכניסה לכפר נמצאת תחנת הרכבת והחלק המעניין של הנסיעה הוא מקרלבס ומעלה.

הרכבת עוצרת ליד מרכז המבקרים של העמק. למרות שהמבנה עצמו הוא מפגע סביבתי, התצוגות בפנים מעניינות ומספקות הצצה לחיי האנשים בעמק בימים עברו והסבר על הטבע באזור (מדובר על כך שהמצב ישונה אך נכון לעכשיו רוב ההסברים בקטלנית…). ליד מרכז המבקרים ניתן ליהינות מפעילויות שונות, כמו רכיבה על סוסים ועל פונים, סירות משוט באגם הקטן שבלב העמק ועוד.

מסלול ההליכה ייקח אותנו במורד עמק נוריה חזרה לכפר קרלבס. העומדים על הגדה הצפונית של האגם וגבם למרכז המבקרים, יבחינו בשביל המקיף את האגם מצד ימין. לאורך שביל נצא זה בדרכנו למטה. ליד הסכר שעל האגם יש שביל העולה אל בליטת סלע, שמראשה תצפית מרשימה על הסביבה. נחזור לשביל היורד בעמק ונתחיל את דרכנו למטה. הדרך מזגזגת בין שני צדי העמק ולאורכה מפלים, פלגי מים רבים ונופים מרגשים של עמק פירנאי טיפוסי.

למי מתאים: המסלול כולו נמשך כ-3 עד 4 שעות ומתאים לכל מי שבכושר ממוצע וללא מגבלות הליכה. ניתן לבצע אותו בין יוני לספטמבר ובעונות המעבר (מאי ואוקטובר). מומלץ להתקשר למרכז המידע של עמק נוריה (972732020) לבדוק את מצב הדרך ותחזית מזג האוויר. מנובמבר ועד סוף אפריל בדרך כלל לא ניתן לבצע מסלול זה, עקב שלג וקרח על הדרך. הדרך מאוד ברורה ואין ממש צורך במפה, אך אם תרצו להוצאת ALPINA ישנה מפה בקנ”מ 1:25,000 של האזור (Puigmal Vall De Nuria) והדרך היא לאורכו של שביל 11GR.

אנדורה – הנסיכות של הרי הפירנאים

המסלול הבא ייקח אותנו לנסיכות ההררית של אנדורה. בשנים האחרונות נקשר שמה של אנדורה בעיקר עם קניות דיוטי-פרי, ואכן מרכז אנדורה נראה כמו חנות דיוטי-פרי אחת ענקית. אבל מחוץ למרכז הצפוף של אנדורה עדיין ישנם עמקים בהם עדיין לא פגעו נזקי תרבות הצריכה. במרחק חצי שעה נסיעה מחנויות הטבק והבשמים נמצא כפרים עתיקים, שגגותיהם מכוסי אבן צפחה מקומית ועל הקירות תלויים עלי טבק לייבוש (בעבר טבק היה אחד הגידולים החשובים בנסיכות). מעבר לכפרים, במעלה ההרים, חבויות פניני טבע – אגמים קטנים, קניונים וכרי אחו אלפיני.

אחת מהפנינים הללו הם שלישיית האגמונים של טריסטאינה (Tristaina).

מהעיר אנדורה לה וייה (Andorra la Vella), בירת אנדורה, יש להמשיך צפונה לעיירה לה מסנה (La Massana) ומשם לכפר הזעיר אל סראט (El Serrat) כשבדרך אנו עוברים בעיירה אורדינו (Ordino). מאל סראט יש להמשיך לאתר הסקי ארקליס (Arcalis). עוברים את החנייה הראשית ומבני המשרדים של האתר וממשיכים לטפס עם הדרך, בסדרה של פיתולים, עד לתחנת הרכבל הבאה. תחנת הרכבל הזו נקראת “לה קומה”, ולידה מבנה גדול המשמש כקפיטריה ומסעדה. במידה והרכבל פועל ניתן לפני או אחרי ההליכה, לעלות עמו מעלה לתצפית עוצרת נשימה על הצד הצרפתי של הפירנאים.

מאחורי המסעדה תראו משעול צר המטפס ימינה במעלה ההר. יש לעלות בו עד לאוכף שמעל לאגמים. השביל אינו קשה, אך ישנם כמה קטעים עם סלעים המחייבים תשומת לב. כשמגיעים לאוכף, רגע לפני שמתחילים את הירידה לאגמים, שווה להשקיף מסביב על נופי הפירנאים. מהאוכף נראה את יעדנו – אסטן פרימר (Estany primer), אסטן מיג ( Estany mig) ואסטן מס אמונט ( Estany mes amunt), או בתרגום מקטלנית האגמון הראשון, האמצעי והעליון. שלושת אגמי טריסטיאנה Tristaina  הם אגמונים קרחוניים והאגם העליון נמצא למרגלות קרקס קרחוני קלאסי.

הדרך המאוד ברורה מובילה מהאוכף לאגם האמצעי. אם מה שאתם רוצים זה טיול קליל והרבה הנאה, המלצתי היא להגיע עד אליו, להשתרע על הדשא לחוף האגם ופשוט לא להאמין עד כמה שהעולם יפה ועד כמה אוויר יכול להיות נקי.

מי שמרגיש שעדיין לא מיצה את ההליכה ליום זה, יכול להמשיך בשביל המקיף את האגם לכיוון האגם העליון. אם ממש מתעקשים, ניתן לעלות בשביל העובר לאורך שפת הקרקס. שביל זה נמצא ממש על הגבול בין אנדורה לצרפת ומציע נופים מרהיבים לשני הצדדים, אך מסלול זה כבר אורך מספר שעות והעלייה לא קלה.

למי מתאים: המסלול מהחנייה ועד לאגם האמצעי אורך כחצי שעה עד 45 דקות, והחזרה לחנייה מעט קצרה יותר. גם מסלול זה אינו קשה או מסובך, אך לא מתאים למי שמתקשה בהליכה. בחודשי החורף האזור כולו מכוסה שלג ואתר הסקי פעיל, לכן אין אפשרות לבצע מסלול זה. בחודשי המעבר ישנו סיכוי גבוה לשלג וקרח על הדרך וכדאי להתייעץ עם מרכזי המידע לפני היציאה לדרך. בחודשי הקיץ בדרך כלל אין כל בעיה, אך עדיין ייתכן וניתקל בקרח על הדרך, בעיקר בשעות המוקדמות של הבוקר. המעבר על הקרח מחייב זהירות רבה. אוגוסט הוא חודש החופשות בספרד ובצרפת והחל משעות הבוקר המאוחרות ניתן ליהנות מתחושת בדידות ושקט, כמו בקניון רמת אביב ביום שישי… בקיצור נסו להגיע מוקדם. חשוב מאוד להצטייד במים ובקרם הגנה. המסלול כולו נמצא בגבהים של מעל לאלפיים מטר – קרינת השמש חזקה מאוד והאוויר יבש מאוד. גם בימים קרים אפשר להישרף ולהתייבש במהירות ומבלי שנשים לב.

נקודה אחרונה – בכל זאת אנחנו באנדורה, אז איך אפשר בלי מילה על אוכל וקניות?

בדרך חזרה, בעיקול לפני הכניסה לכפר אורדינו, ישנה מסעדה קטנה המנוהלת על ידי זוג צרפתים ונקראת פיצריה אורדינו. פיצות נהדרות סלטים, פסטות ועוד הרבה מאכלים פשוטים וטובים. תאמרו לווילי (הבעלים) שגיא שלח אותכם ואולי תזכו להנחה (ואולי לא, בכל זאת צרפתי אתם יודעים…).

לאוהבי הבשר מומלץ להמשיך עוד קצת, בלה מסנה לפנות לכיוון הכפר ארינסל. בארינסל ממש ליד הגונדולה (רכבל סגור) נמצאת מסעדת SURF. שם המסעדה בא מהמילה האנגלית סרף – גלישה, אך המקומיים מכירים אותה כסורף, עם שורוק בו’ – תקראו לה אחרת ואף אחד לא ידע על מה מדובר. בכל מקרה המקום הוא מקדש לאוהבי הבשר – על הגריל נחרכים נתחי בשר משובחים המיובאים מארגנטינה, ועל צלייתם אחראי ארגנטנאי מומחה. מומלץ בחום.

לגבי קניות צר לי לאכזב. באנדורה תמצאו מחירים מעולים לטבק ואלכוהול ומחירים לא רעים לאבזרי אופנועים. בשאר המחלקות לא תמצאו בדרך כלל מציאות גדולות, אך לאוהבי הקניות – עצם המגוון האדיר גם הוא כנראה חוויה.

מסלולים בפירנאים: קרקס גווארני ומעבר רולנד

מעבר  רולנד הוא פירצה שנוצרה במצוק הגירני שמעל לסירק של גווארני. המצוקים באיזור הם מהמצוקים הגירניים הגבוהים באירופה כולה. גובה הפירצה הוא 2807מ’ גובה קירותיה כ-100 מ, ורוחבה כ-40 מ’.  המעבר נמצא ממש על הגבול בין צרפת לספרד.

מעבר רולנד (Brèche de Roland אחת הנקודות המיוחדות ביותר בפירנאים, קיבל את שמן משיר עתיק. שירת רולאנד היא אחת היצירות העתיקות ביותר של שירת האבירים (שנסונים על מעללי אבירים) מימי הביניים, בשפה הצרפתית. היצירה מספרת את מעלליו של אחד מגיבורי החיל של שארל הגדול בתקופת הרקונקיסטה – כיבושה מחדש של ספרד מידי המוסלמים.

לפי אחת הגרסאות, במהלך קרב שניהל נגד המוסלמים הניף האביר רולנד את חרבו האדירה כנגד מצוק אדיר שחסם את דרכו, וקרע בו פתח אדיר, דרכו יכול היה צבאו לעבור. אמנם הקרב התנהל בעמק רונסבו, הנמצא בפירנאים, אבל הרחק מערבית למעבר רולנד עצמו. נכון גם שהקרב האמיתי התנהל בכלל נגד חיילים באסקים נוצרים ולא מוסלמים. אבל למה להרוס סיפור טוב עם עובדות?

כשתעפילו למעבר המפורסם תבינו שלא באמת חשוב נגד מי נלחם רולנד, לא באמת חשוב היכן הוא עבר… העלייה קשה גם היום, עם נעליים מודרניות ובגדים נוחים. כשמגיעים למעלה ומשקיפים סביב קשה שלא להתפעל מכל אותם גיבורים קדומים, שכבשו את דרכם במעברי הפירנאים לאורך ההיסטוריה, בבגדים לא נוחים ומסורבלים, נושאים כלי נשק כבדים או ציוד אחר מסורבל. אין זה משנה אם מדובר ברולנד וחרבו, חניבעל ופיליו או הפליטים שנעו במעברים השונים, מספרד לצרפת בזמן מלחמת האזרחים ובכיוון ההפוך בזמן מלחמת העולם השנייה (ביניהם גם פליטים יהודים רבים). כדאי גם לחשוב על כל אותם אנשים שפילסו את דרכם לאורך השנים – רועים, נוודים ואחרים, שלא עשו זאת למען תהילת עולם או כיבוש מזהיר, אלא מתוך צורך קיומי, למצוא אזורי מרעה חדשים, מקורות מים או מקום חדש לחיות בו.

לפני מספר שנים ליוויתי יחד עם מדריך נוסף קבוצה בטרק בפירנאים.התחלנו בכפר הצרפתי גווארני ( Gavarnie) ולפנינו הייתה הליכה של יומיים לכיוון מעבר רולנד. בבוקר היציאה התעוררה בעיה דחופה שהצריכה את תשומת לבי. מכיוון שהיה עם הקבוצה מדריך נוסף החלטתי לוותר על העלייה ולהישאר בכפר. המטיילים יצאו לעבר בקתת ההרים (רפוחיו) סארדטס (Sarradets) שלמרגלות מעבר רולנד. אני הייתי אמור לטפל בענייני ולחבור לקבוצה בצד השני של הטרק, בכפר טורלה (Torla) שבספרד.

לשמחתי הבעיה נפתרה מהר, אבל כאן התחילה הבעיה האמיתית – בטחון עצמי מופרז. לא רציתי לוותר על חלקו הראשון של הטרק, אך ידעתי שאין אפשרות להדביק את הקבוצה שיצאה כבר לפני מספר שעות. סברתי שאני יכול לעלות עם רכב לנקודה המרוחקת מבקתת ההרים שלוש שעות הליכה לכל היותר. אומנם כבר הייתה שעת צהריים, אבל השמיים היו בהירים ואני הרי מכיר את הדרך טוב – אז מה הבעיה? נפתיע את החברה ועם קצת מזל עוד אגיע לפניהם…

תוך שעה מרגע שעזבתי את הרכב התקדרו השמיים מאחורי, ותוך דקות החל מבול אדיר, מעורב בברד כואב. הדרך התארכה מאוד ובסופו של דבר מצאתי את עצמי מחפש את דרכי בחושך. פלגי מים קטנים הפכו לנחלים. מצאתי את עצמי חוצה בתוך מפל ומתפלל לא להיסחף בזרם, אל תהום הפעורה מאות מטרים מתחתי. מכיוון שלא הודעתי לאף אחד שאני בדרך, אפילו לא ידעו שאני מאחר להגיע.

בסופו של דבר הגעתי אל הבקתה קצת אחרי ארוחת הערב, רטוב לגמרי ועייף. הפעם זה נגמר בהצטננות ונעליים רטובות, אבל זה היה יכול להסתיים אחרת לגמרי.

בקיצור, אנחנו לא כובשים את ההרים – הם הרבה יותר גדולים מאיתנו ופשוט מרשים לנו להיות אורחים. כשתהיו למעלה ותראו את הנוף המהמם נפרש מולכם, תבינו את עוצמתם של הרים בכלל והפירנאים בפרט. אבל לפני זה – תכננו, התייעצו וצאו לדרך מוכנים, כי הדרכים האלו שוות כל רגע.

אל מעבר רולנד וקרקס גווארני

למעבר רולנד ניתן להגיע מכמה נקודות מוצא. לצורך כתבה זו אבחר באחת הקלאסיות שבהן – הכפר גווארני (Gavarnie) שבצרפת.

הכפר גווארני נמצא למרגלות הקרקס הקרחוני (Cirque) המפורסם – קרקס גווארני (Cirque de Gavarnie) בהרי הפירנאים. את קרקס גווארני, שהוא אחד מהמראות המרשימים ביותר בפירנאים, אסור להחמיץ. ההליכה מהכפר עד לנקודת התצפית על הקרקס והמפל, וחזרה, נמשכת כשעה וחצי עד שעתיים והיא קלה ומתאימה לכל אחד (עלייה קטנה בקטע האחרון, כל השאר כמעט מישורי). מנקודת התצפית תראו את כל הקרקס וגם את המפל הגדול (Grande Cascade), הנופל מגובה של למעלה מ- 400 מטרים!

מי שרוצה יכול להמשיך מנקודת התצפית לכיוון המורנה שבתחתית הקרקס, ולהגיע ממש עד למקום בו מי המפל פוגעים בעוצמה וברעש אדיר בקרקע העמק. דרך זו מעט יותר קשה ואורכת יותר זמן ממה שנראה במבט ראשון. למרות שהמפל נראה כאילו ה במרחק נגיעה, יש לקחת בחשבון 45 דקות עד שעה עד אליו, וכמעט אותו זמן חזרה לנקודת התצפית. מסלול זה ניתן לעשות בדרך כלל מיוני עד ספטמבר, ולעיתים הוא אפשרי גם במאי ואוקטובר. בשאר השנה יש הרבה שלג וקרח על הדרך.

מי מכם שרוצה להעפיל למעבר רולנד ובידיו מפה טופוגרפית טובה (וכל מי שרוצה להעפיל למעבר רולנד חייב להצטייד במפה כזו!), ישים לב לדרך המסומנת מתחתית קרקס גווארני, עולה לכיוון רפוחיו סרדטס (Sarradets) ומשם למעבר רולנד. לא משנה באיזו דרך תבחרו לעלות – לא בזאת, מאחר ויש לטפס דרך מספר סלעים רטובים וכמעט כל שנה נהרגים מספר אנשים כאשר הם מאבדים אחיזה.

הדרך הקצרה ביותר למעבר רולנד מתחילה מחניון מעבר טנטס (Col De Tentes). כביש צר יוצא מגווארני לכיוון תחנת הסקי הקטנה של הכפר, וממשיך משם לעבר החניון. הכביש ממשיך עוד קצת לכיוון מעבר בוחרואלו (Bujruelo), אולם קטע זה חסום ולכן כאן יש להשאיר את הרכב. הולכים ברגל עם הכביש לכיוון מעבר בוחרואלו ומאתרים את השביל שמטפס על הרכס מעלה ומזרחה (הדרך שיורדת מערבה תביא אותנו לכיוון עמק בוחרואלו שבצד הספרדי שאינו יעדנו כרגע).

הליכה של כשעתיים-שלוש תביא אותנו לרפוחיו סרדטס (2,587 מ’), או בשמו האחר רפוחיו דה לה ברש דה רולנד, שם נוכל לעצור לקפה או תה, לפני שנמשיך בדרכנו. מעבר רולנד מתנוסס בקצה העלייה ונראה בבירור מהבקתה. העלייה תלולה מאוד, אך בדרך כלל ניתן לעשותה תוך חצי שעה עד שעה. מהצד השני זו כבר ספרד ועמק אורדסה (Ordesa) המפורסם, שמצדיק סדרת כתבות בזכות עצמו.

שימו לב, בקטע האחרון של העלייה מהבקתה ועד למעבר ייתכנו שלג וקרח כל השנה, גם באוגוסט, ולכן חשוב תמיד לבדוק מה המצב לפני היציאה והאם יש צורך בקרמפונים. מקלות הליכה הם בגדר ציוד מומלץ עד חובה תמיד.

מראש המעבר ישנן כמה אפשרויות להמשך. הפשוטה ביותר היא פשוט לחזור על עקבותינו אל הרכב, ולקנח את היום בארוחת ערב במיטב המטבח הצרפתי. אם התחלנו מוקדם ואנחנו בכושר טוב מאוד ניתן להספיק להעפיל לפסגת טאיון (Taillon) שגובהה 3,144 מטר.

אם יש מי שמחכה עם הרכב ניתן לקבוע איתו בעמק בוחרואלו (Bujruelo). ממעבר בוחרואלו, במקום לחזור לחניון, יש לרדת לקמפינג שבתחתית העמק. משם להמשיך לכפר טורלה (Torla) וליהנות מארוחת ערב כמיטב המטבח הארגונזי בספרד. (עם הרכב יש לקחת בחשבון נסיעה של לפחות 4 שעות מסביב לעמק אורדסה והסביבה).

אפשרות אחרת היא לחצות במעבר רולנד לצד הספרדי ומשם להמשיך לרפוחיו גוריץ (Goriz) המפורסם, או דרך מצוקיי אורדסה לתחתית עמק אורדסה. רק מטיילים מנוסים מאוד ובכושר מעולה יכולים להעפיל למעבר רולנד מהצד הצרפתי ולרדת מהצד הספרדי ביום אחד. רוב המטיילים יעשו זאת ביומיים.

הערה לגבי רפוחיו גוריץ: רפוחיו גוריץ הוא נקודת מוצא למעבר רולנד מהצד הספרדי, יציאה לקניון אניסקולו היפה וכמובן נקודת היציאה לטיפוס על המונטה פרדידו ההר האבוד 3355מ’. אחת הפסגות המפורסמות בפירנאים. הוא גם מפורסם בכך שכמעט אף פעם אין מקום ברפוחיו…

טיפוס למעבר רולנד ביומיים

מי שרוצה ליהנות מהדרך היפה יותר, או מעוניין להמשיך ממעבר רולנד לתוך עמק אורדסה, צריך לתכנן לינה ברפוחיו סרדטס. בחודשי הקיץ הבקתה עמוסה ויש להזמין מקום מראש. ניתן לישון בחוץ, אבל בלילה קר תמיד ויש לבוא עם ציוד מעולה ואוהל מתאים.

מהכפר גאווארני יש ללכת בדרך היוצאת דרומה (מקבילה לזו המגיעה לקרקס גווארני, אך מעליה), לאורך צדו המערבי של העמק. בהמשך מעפילה הדרך לכיוון דרום-מערב, לפלאטו דה בלוויו (plateau De Bellevue), שפירושו בעברית: מישור יפה נוף. בהמשך ניתן לעלות עם הדרך עד למעבר בוחרואלו, ומשם ללכת כפי שתואר קודם. אפשרות אחרת היא לבחור בדרך הצרה והתלולה, היוצאת מעט לפני קבן דה סולדטס (Cabane Des Soldats). הדרך אומנם קצרה יותר, אך זו עלייה קשה ותלולה. הבחירה בין שתי הדרכים היא בעיקר עניין של טעם אישי.

הפרשי גבהים במסלולים למעבר רולנד

הכפר גווארני נמצא בגובה 1,365 מ’.

חניון טנטס נמצא בגובה 2,208 מ’.

רפוחיו סרטדס (או רולנד) נמצא בגובה 2,587 מ’.

מעבר רולנד עצמו הוא בגובה 2,807 מ’.

המרחקים אולי לא נראים גדולים על המפה, אבל לעלות ביום אחד מגווארני עד למעבר רולנד, פירושו הפרש גבהים של 1,442 מטרים. אפשרי אבל לא קל.

בהצלחה!